בפעם הראשונה שפגשתי את חיים רובינפלד הוא שאל אותי אם אני אופה? אממממ… עניתי בהיסוס ״את יודעת, להיכנס לבית עם ריח של חלות, להריח אותן עוד מחדר המדרגות ולהבין שהשבת כבר נכנסת. אין תחושה כזאת עוטפת בעולם״ אמר וצדק. בשישי בבוקר של אותו השבוע התחלתי לאפות, התמכרתי לתחושת הלישה, התמכרתי עוד יותר לקליעת הצמה, והתמכרתי עוד יותר ויותר לריח. אמיר ואריק המאסטרים מריספקט פיצחו את האסטרטגיה וידעו לקרוא לקמח של רובינפלד ״הקמח הטוב״ כבר מהיום הראשון. עמית אפה בכישרון רב, יסמין ואריה צילמו בול והמיתוג שלנו הוציא את כל מלאכת האפייה המשובחת הזאת החוצה. ורובינפלד? הוא הסכים לכל החלומות שלנו לכבוש את המדף באדום של תנור חם ומנחם.